החלטה בעניין סמכות בימ"ש למתן אישור לועדה מחוזית לתכנון ובניה לבצע צו הריסה

1.         הבקשה שמונחת בפני היא בקשתה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה להטיל עליה את ביצוע צו ההריסה שניתן במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי בע"פ 1206/04.

הנאשם התנגד לבקשה וטען טענות רבות שעיקרן הוא כי בית המשפט מחוסר סמכות ליתן למבקשת את הסעד המבוקש על ידה.

2.         עיינתי בתשומת לב בכל טענות הצדדים ובפסקי הדין שהופנו אליהם וכן בהוראות החוק הנוגעות לעניין והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות הנאשם.

3.         שאלה שדורשת תשובה, ואשר לא הועלתה על ידי איש מהצדדים, היא האם לבית המשפט כאן יש סמכות לדון בבקשה ולו לנוכח העובדה כי צו הריסה כלל לא ניתן על ידי בית משפט זה, אלא ניתן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור שהוגש לפניו.

כפי שציינתי, איש מהצדדים לא העלה טענה זו ואולם למרות זאת אני סבורה כי יש לדון בה בהיותה טענה הנוגעת לסמכות עניינית, טענה אשר בית המשפט מוסמך וצריך להעלות גם מיוזמתו.

4.         לכאורה, ניתן צו הריסה על ידי בית המשפט המחוזי ואולם עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי למעשה שונה גזר הדין כפי שניתן על ידי בית המשפט כאן. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שניתן בהסכמה, קובע: "אנו מקבלים את הערעור ומשנים את גזר הדין של בית המשפט קמא באופן שבמקום הקנס בסך 5,000 ש"ח, הקנס יהיה ע"ס 12,000 ש"ח.... כמו כן ניתן צו הריסה שיכנס לתוקף כעבור 12 חודש מהיום".

5.         מכאן כי למרות שצו ההריסה ניתן רק בהליכים שבבית המשפט המחוזי, יש לראות אותו כחלק מגזר הדין שניתן בתיק שבפני לאחר שגזר הדין שניתן כאן שונה על ידי בית המשפט המחוזי.

לפיכך, בדין הוגשה הבקשה לבית המשפט כאן.

6.         אשר לגוף הבקשה - מההליכים שהתנהלו עד כה בעניינו של הנאשם שבפני, ומהממצאים העובדתים שבבסיס הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו כנגד הנאשם בהליכים השונים, עולה כי מדובר בנאשם אשר מזלזל בהחלטות בתי המשפט השונים ולמעשה הופך אותן ללעג ולקלס.

מדובר בנאשם שגם אינו ממלא אחר ההתחייבויות שהוא נוטל על עצמו, ולכל אורך הדרך עושה כטוב בעיניו, כשהוא מפר ביודעין את הצווים השונים שניתנו בעניינו.

חמור מכך - מגזר הדין שניתן רק לאחרונה בעניינו של הנאשם (ת.פ. 1900/06 שלום חיפה), עולה כי מטיעוני הנאשם שם הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בדעת הנאשם לעשות לקיום צווי בית המשפט וכי בכוונתו להמשיך ולבצע את העבירות שבהן הורשע, החל בהליך שבתיק שבפני וכלה בהליכים השונים שננקטו כנגדו בעקבותיו.

מדובר בהתנהגות עבריינית במלוא מובן המילה ואני סבורה כי יש לתת להתנהגות זו של הנאשם משקל גם כאשר בית המשפט נדרש לבחון את הטענות המשפטיות שמעלים הצדדים.

7.         טענותיו של ב"כ הנאשם מופנות, בעיקרן, להוראות סעיף 205 לחוק התכנון והבניה ולפרשנות הראויה להוראות אלה.

8.         לטענת ב"כ הנאשם ושטען בפני באופן שובה לב, מוסמך בית המשפט להורות לועדה המקומית להרוס את המבנה רק אם הוראה זו ניתנת במעמד גזר הדין, ומשלא ניתנה במעמד גזר הדין, אין בית המשפט מוסמך ליתן אותה בשלב מאוחר יותר. ב"כ הנאשם סמך טיעוניו, בעיקר, על ההחלטות שניתנו בבית המשפט לעניינים מקומים בירושלים ( ת.פ. 8860/01 ות.פ. 4617/96).

(וראה: ת.פ. 8860/01 הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים נ' סביח נאסר, ו- ת.פ. 4617/96 מ"י נ' אברהם עדיקה)

9.         אני סבורה שאין בהחלטות אלה כדי להועיל לנאשם.

ראשית, משום שמדובר בהחלטות של בית המשפט לעניינים מקומיים ששוות במעמדן להחלטות של בית משפט שלום ולפיכך אין בהן כדי לחייב ו/או להנחות בית משפט זה במתן החלטתו.

שנית, משום שבשני המקרים התייחס שם בית המשפט לנושא סעיף 205 לחוק התכנון והבניה בהערת אגב (אוביטר) בלבד והדבר עולה מפורשות מדברי בית המשפט בהחלטות השונות (ראה סעיף 5 להחלטה בת.פ. 8860/01 וסעיף 11 להחלטה בת.פ. 4607/96 ד"ה "אף על פי כן ומעבר לצורך...").

(כך גם ביחס להחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ב ת"א בתיק פלילי 9537/06 מ"י נ' ג'רמון ישראל).